×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם גזילה ואבידה ט״ורמב״ם
;?!
אָ
(א) כל המוצא אבידה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, אם מצאה דרך הנחה, אסור ליגע בה, שמא בעליה הניחוה שם עד שיחזרו לה. ואם יבוא ליטול אותהא, והיה דבר שאין בו סימן, הרי איבד ממון חבירו בידו, שהרי אין לו בה סימן להחזירה בו, ואם היה דבר שיש בוב סימן, הרי זה הטריחן לרדוף אחריה וליתן סימניהג, ולפיכך אסור לו שיגע בה עד שימצא אותה דרך נפילה:
אפילו נסתפק לו הדבר, ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח, הרי זה לא יגע בו. ואם עבר ונטלו, אסור לו להחזירו לשם. היהד דבר שאין בו סימן, זכה בו ואינו חייב להחזירו.
(ב) וכל דבר שיש בו סימן, בין דרךה הנחה בין דרך נפילה, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים, חייב להכריז:
כיצד דרך הנחה, כגון שמצא חמור או פרה רועין בדרך ביום, או שמצא כלי מכוסה באשפה, הרי זה לא יגע בהן, שנאמר ״נדחיםו״ (דברים כ״ב:א׳). אבל אם מצא חמור וכליו הפוכין, ופרה רצה בין הכרמים, או כלי מגולה באשפה, הרי זו אבידה, ונוטל ומכריז:
(ג) ראה חמור או פרה רועיםז כדרכם בלילה, הרי זו אבידה. בפנות היום ובנשף, אם ראה אותם שלשה ימים זה אחר זה, הרי זו אבידה, ונוטל ומכריז:
ראה פרה רצה בדרך, אם פניה כלפי העיר, אין זו אבידה, היו פניה לשדהח, הרי זו אבידה.
(ד) מצאה רועה בין הכרמים, חייב להכריזט משום אבידת הקרקע. לפיכך אם היו הכרמים של גוי, אינה אבידה, ואינו חייב להחזיר. ואם חשש שמא יהרוג אותה הגוי כשימצאנה מפני שהפסידה הכרם, הרי זו אבידה, ונוטל ומכריז: (ה) מצא פרה ברשות הרבים, אם עומדת חוץ לתחום, חייב להחזיר. היתה רועה בעשבים, או שהיתה ברפת שאינה משמרתי ואינה מאבדת, לא יגע בה, שאין זו אבידה:
מצא קרדום או טליתיא בצד הגדר, הרי זה לא יגע בהן. מצאןיב בסרטיאיג, הרי זו אבידה, ונוטליד ומכריז. וכן כל כיוצא בזה:
(ו) מצא גוזלות מקושרין בכנפיהם ומדדין אחר הגדר או אחר הגפה או בשבילין שבשדות, הרי זהטו לא יגע בהם, שמא בעליהם הניחום שם. ואם נטלן, הרי אלו שלו, ואם היו קשורין קשר שהוא סימן, חייב להכריז. וכן, אם מצאן קבועין במקומן, חייב להכריז, שהמקום סימן: (ז) מצא באשפה כלי מכוסה, הרי זה לא יגע בו, כמו שביארנו, ואם אשפה שאיןטז עשויה להתפנות היא, ונמלך עליה לפנותה, אף על פי שמצאו מכוסה, נוטל ומכריז. וכן, אם היו כלים קטנים, כגון סכין ושפוד וכיוצא בהן, ואפילויז היו מכוסין באשפה הקבועה, נוטל ומכריז: (ח) מצא פירות מפוזרין, דרך הנחה, לא יגע בהן, דרך נפילה, הרי הן שלו. וכן, אם מצא כריכות קטנות של שיבולים ברשות הרבים, שהרי אין בהן סימן, או שמצא עיגולי דבילה, וכיכרות של נחתום, ומחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר, וגיזי צמר הבאות ממדינתן, ואניצי פשתן, ולשונות של ארגמן, הרי אלו שלו, מפני שאין בהן סימן. ואם יש בהן סימן, נוטל ומכריז, שסימן העשוי להידרס הרי הוא סימן: (ט) אבל אם מצא כיכרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן, כדי יין, וכדי שמן, חייב להכריז, שכל אלו יש להן סימנין מובהקין. ואם נפתחו האוצרות של יין ושל שמן, הרי אלו שלו, ואף על פי שהן רשומין, שכל הכדיןיח כך הןיט רשומותכ, ונמצאו אלו הכדין ככיכרות הנחתום, שיש צורה אחת לכולם ומשקל אחד לכולם: (י) מצא כריכות ברשות היחיד, אם דרך נפילה, הרי אלו שלו, ואם דרך הנחה, חייב להכריז, שאף על פי שאין להם סימן, המקום סימן, אף על פי שאינו סימן מובהקכא. מצא אלומות, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים, נוטל ומכריז: (יא) מצא עיגול ובתוכו חרש, כיכר ובתוכו מעות, וחתיכה של בשר שהיא משונה בחתיכתה מחברותיהכב, דג נשוך, וכל כיוצא באלו, הואיל ויש בהן שינוי, חייב להכריז, שלא עשאוםכג בעליהם אלא לסימן: (יב) מצא פירות מפוזרין במקום הגרנותכד, אם היו כמו קב בתוך ארבע אמות או ביתר על ארבע אמות, הרי אלו שלו, מפני שאין הבעלים מיטפלין באסיפתן. היו מפוזרין בפחות מארבע אמות, לא יגע בהם, שמא הבעלים הניחום שם. היו כמו חצי קב בשתי אמות, או קביים בשמונה אמות, או שהיה הקב משנים שלשה מינים, כגון שומשמין תמריםכה ורימונים, כל אלו ספק, לפיכך לא יקחכו, ואם לקחכז אינו חייב להכריז: (יג) המוצא ציבורי פירות, או פירות בכלי, או כלי כמות שהוא, חייב להכריז. מצא כלי ולפניו פירות, הרי אלו שלו הפירות והכליכח, שאני אומר הפירות של אחד והכלי של אחר, והרי אין בו סימן. ואם מראין הדברים שהן של אדם אחד, חייב להכריז: (יד) כיצד, היו אחורי הכלי לפני הפירות, הרי אלו שלו. היהכט פני הכלי לפני הפירות, חוששין שמא מן הכלי נשפכו. ואם היהל לכלי אגניםלא, אף על פי שפניו כלפילב הפירות, הרי אלו שלו, שאילו נשפכו מן הכלי היה נשאר מהם בתוכו מפני האגנים. היו מקצת הפירות בכלי ומקצתן בארץ, חייב להכריז: (טו) המוצא קציצותלג בדרך, ואפילו בצד שדה קציצות, הרי אלו שלו. וכן, תאנה שהיא נוטה לדרך, ונמצאו תחתיה תאניםלד, מותרות משום גזל, שהתאנה וכיוצא בה עם נפילתה נמאסת, ופטורות משום מעשר. אבל זיתים וחרובין וכיוצא בהם, אסורים: (טז) תמרים שמשיר אותן הרוח, מותרות, שהבעלים מחלו אותן לכל אדם, וזו היא חזקתן. ואם היו של יתומים, שאינן בני מחילה, אסורים. וכן, אם הקפיד בעל השדה והקיף מקום האילנות, או תיקן המקום שיפלו בו הנובלות עד שילקט אותן, הרי אלו אסורות, שהרי גילה דעתו שלא מחל: (יז) חתול רע שהורג את הקטניםלה, אסור לקיימו, ואין בו משום גזל, ואין בו משום השב אבידה אף על פי שעורו מועיל, אלא כל המוצאו זוכה בולו, והורגו והעור שלו: (יח) גוזל הנמצא קרוב לשובך בתוך חמישים אמה, הרי הוא של בעל השובך, חוץ לחמישים אמה, הרי הוא של מוצאו, שאין הגוזל מדדה יתר על חמישים אמה. נמצא בין שני שובכות, הרי הוא של קרוב. מחצה למחצה, יחלוקו:
במה דברים אמורים, בשהיו יוני שני השובכות שוים במניינםלז, אבל אם היו יוני האחד רבים, הולךלח אחר הרוב, אף על פי שהוא רחוק:
רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ד (מ׳ליטול׳): ליטלנה. וקלקול לשון הוא.
ב ב1: לו. וכך ד.
ג ד (מ׳וליתן׳): ולתת סימנה. שינוי לשון שלא לצורך.
ד בב1 היה כתוב: והיה, ותוקן ל: אם היה. ד (גם פ): ואם היה.
ה ד: בדרך. וכן בסמוך. שינוי לשון לגריעותא.
ו בד׳ נוסף: בדרך. אך אינו כן בכתוב.
ז בד׳ (גם פ) נוסף: באפר. אך בגמ׳ בבא מציעא ל: לית.
ח ת2: כלפי השדה. ד (גם פ) [מ׳היו׳]: כלפי השדה. קיצור מכוון.
ט ב1, ת2-1: להחזיר.
י ב1: משומרת. ד (גם ק): משתמרת. אך הנושא הוא הרפת.
יא ד (מ׳קרדום׳): טלית או קרדום. וכ״ה הסדר לפנינו בגמ׳ בבא מציעא לא., אך בכתבי⁠־היד שם הסדר כבפנים.
יב בד׳ (גם ק) לית. קיצור מכוון.
יג ב1, ת2-1: באסרטיא.
יד ד (מ׳זו׳ [בסוף העמוד הקודם]): זה נוטל. קיצור מכוון.
טו בד׳ (גם ק) לית. אך במשנה בבא מציעא ב, ג בכ״י רבנו כבפנים.
טז ד (גם פ): שאינה. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא מציעא כה:, אך בכ״י פירנצה שם כבפנים.
יז ת2-1: אפילו. וכך ד (גם פ, ק).
יח ד: הכדות. וקלקול לשון הוא.
יט ד (גם ק): היו. אך תחילת המשפט בלשון הווה.
כ ת2: רשומין.
כא בד׳ מ׳אף׳ בסוגריים, בגלל מ״ש ה׳מגיד משנה׳ שהוא ט״ס, אך בכתבי⁠־היד ישנו, וה׳כסף משנה׳ יישבו.
כב בב1, ת2 לית. ד (מ׳בחתיכתה׳): בחתיכות. שינוי לשון לגריעותא.
כג כך ת2-1. א: עשואם.
כד כך ב1, ת1. א: הגורנות.
כה ד (מ׳כגון׳): כמו תמרים שומשמין. אך הסדר בגמ׳ בבא מציעא כא. כבפנים.
כו ד (גם פ, ק): יטול. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
כז ב1, ת2-1: נטל. וכך ד (גם פ, ק).
כח בד׳ (גם פ, ק) נוסף: נוטל ומכריז. והיא הגהת ה׳מגיד משנה׳, אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
כט ב1, ת2: היו. וכך ד (גם פ, ק). ע׳ לעיל יג, ד הערה 2.
ל ב1, ת2: היו. וכך ד (גם פ, ק). כנ״ל בהערה הקודמת.
לא ד (מ׳לכלי׳): אגנים לכלי. שינוי לשון שלא לצורך.
לב ב1: כלפני.
לג ד: קציעות. וכן בסמוך. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא מציעא כא:, אך בכי״י שם כבפנים.
לד ד (גם פ) [מ׳תחתיה׳]: תאנים תחתיה. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא מציעא שם, אך בכי״י שם כבפנים.
לה כך ב1, ת1. בא׳ נראה: הקינים, ואולי תוקן בגיליון.
לו ב1 (מ׳זוכה׳): זכה. ת2: זכה בו. וכך ד (גם פ).
לז ד: במנין. שינוי לשון לגריעותא.
לח ב1: הלך. וכך ד (גם פ, ק). ת2-1: הלוך.
E/ע
הערותNotes
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×