ד (מ׳ליטול׳): ליטלנה. וקלקול לשון הוא.
ב1: לו. וכך ד.
ד (מ׳וליתן׳): ולתת סימנה. שינוי לשון שלא לצורך.
בב1 היה כתוב: והיה, ותוקן ל: אם היה. ד (גם פ): ואם היה.
ד: בדרך. וכן בסמוך. שינוי לשון לגריעותא.
בד׳ נוסף: בדרך. אך אינו כן בכתוב.
ת2: כלפי השדה. ד (גם פ) [מ׳היו׳]: כלפי השדה. קיצור מכוון.
ב1, ת2-1: להחזיר.
ב1: משומרת. ד (גם ק): משתמרת. אך הנושא הוא הרפת.
ד (מ׳קרדום׳): טלית או קרדום. וכ״ה הסדר לפנינו בגמ׳
בבא מציעא לא., אך בכתבי־היד שם הסדר כבפנים.
בד׳ (גם ק) לית. קיצור מכוון.
ב1, ת2-1: באסרטיא.
ד (מ׳זו׳ [בסוף העמוד הקודם]): זה נוטל. קיצור מכוון.
ד (גם פ): שאינה. וכ״ה לפנינו בגמ׳
בבא מציעא כה:, אך בכ״י פירנצה שם כבפנים.
ת2-1: אפילו. וכך ד (גם פ, ק).
ד: הכדות. וקלקול לשון הוא.
ד (גם ק): היו. אך תחילת המשפט בלשון הווה.
ת2: רשומין.
בד׳ מ׳אף׳ בסוגריים, בגלל מ״ש ה׳מגיד משנה׳ שהוא ט״ס, אך בכתבי־היד ישנו, וה׳כסף משנה׳ יישבו.
בב1, ת2 לית. ד (מ׳בחתיכתה׳): בחתיכות. שינוי לשון לגריעותא.
כך ת2-1. א: עשואם.
כך ב1, ת1. א: הגורנות.
ד (מ׳כגון׳): כמו תמרים שומשמין. אך הסדר בגמ׳
בבא מציעא כא. כבפנים.
ד (גם פ, ק): יטול. אך בכתבי־היד כבפנים.
ב1, ת2-1: נטל. וכך ד (גם פ, ק).
בד׳ (גם פ, ק) נוסף: נוטל ומכריז. והיא הגהת ה׳מגיד משנה׳, אך בכתבי־היד כבפנים.
ב1, ת2: היו. וכך ד (גם פ, ק). ע׳ לעיל יג, ד הערה 2.
ב1, ת2: היו. וכך ד (גם פ, ק). כנ״ל בהערה הקודמת.
ד (מ׳לכלי׳): אגנים לכלי. שינוי לשון שלא לצורך.
ב1: כלפני.
ד: קציעות. וכן בסמוך. וכ״ה לפנינו בגמ׳
בבא מציעא כא:, אך בכי״י שם כבפנים.
ד (גם פ) [מ׳תחתיה׳]: תאנים תחתיה. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא מציעא שם, אך בכי״י שם כבפנים.
כך ב1, ת1. בא׳ נראה: הקינים, ואולי תוקן בגיליון.
ב1 (מ׳זוכה׳): זכה. ת2: זכה בו. וכך ד (גם פ).
ד: במנין. שינוי לשון לגריעותא.
ב1: הלך. וכך ד (גם פ, ק). ת2-1: הלוך.